חלומות מתגשמים

כאן ועכשיו נמצא חלום חיי

בוקר, אני כותבת, כוס הקפה משמאלי, החתולה ישנה מימיני – חלום חיי. זה מה שאני עושה עכשיו, הכי אידיאלי שלי ברגע זה – מימוש מאווי ברגע זה. וגם ברגע זה, וגם עכשיו – כל רגע ורגע – מה שאני עושה, מה שאני חווה – זה מה שקורה לי – זה חלום חיי ברגע זה:
אני שמחה וכותבת? – טוב
אני סתם יושבת? עצובה? – OK, עובדה של הרגע הזה. אני חולה? – גם עובדה,
אין אפליה בין רגע לרגע, יש נוכחות, הכרה והתנהלות – פסיבית או אקטיבית - ברגע הזה.
ונוכחות זו – היא חלום חיי ברגע זה.

האם זה חלום חיי להיות חולה? – אני רואה ומתנהלת עם מה שיש, בהכרה שזה מה שקורה בלי להתווכח עם המציאות, בלי לאבד את השקט הנפשי. לא מתעסקת בענייני העבודה והבית, חווה את העובדה ומגלה בכל רגע מי אני בתוכה בנוכחות מלאה. בתוך "המוגבלות" של "המחלה" בחוויה של שלמות ושלום, זה החלום של הרגע שבו ההתנהלות והריפוי כבר קורים. אולי אפילו נהנית מהמנוחה?

חזרה למודעות עצמית

תמר, שעובדת איתי על הבת שלה, מודאגת כי לטענתה הבת צריכה להיות יותר חברותית, אין לה מספיק חברים. חלום חייה – ילדה מוקפת חברים, מחוזרת וצוחקת כל הזמן, וזה לא קורה לבת, לטענתה. האם זאת אמת שהבת שלך צריכה להיות יותר חברותית? – התחלנו בתהליך החקירה, האם את יכולה לדעת בוודאות שזה מה שהיא צריכה באמת? מה קורה לך כשאת מאמינה למחשבה זו? –
אני מודאגת, ענתה. הבת לבד, לא יוצאת כמו כולם, גם בלימודים היא לבד, לומדת לבד בבית, בכתה  מבודדת, יכולה להצליח יותר אם תלמד עם חברות, אני מנדנדת לה ולפעמים מכריחה אותה לצאת גם אם לא רוצה, אני כועסת עליה, מתוסכלת, היא כבר בתיכון ותמר דואגת איך תסתדר בצבא? אם הבת תהייה יותר חברותית תמר תרגיש יותר משוחררת מהדאגה לה, תמר רואה תמונות כואבות של העבר של עצמה ותמונות עתיד מפחידות על הבת, כל זמן חושבת איך לתחמן את הבת ולהזמין הביתה חברות, אולי חבר, הראש כואב והרבה עצב בלב.

מי תהיי כאן ועכשיו, שאלתי את תמר, בנוכחותי, רואה את הבת בעיני רוחך ולא מאמינה למחשבה שהיא צריכה להיות חברותית יותר? מה את? – תמר לקחה נשימה עמוקה, התבוננה לי עמוק בעיניים, הכתפיים נשמטו לאט, עצמה את עיניה וגילתה את הרגע: אני שקטה, אמרה, אוהבת את הבת, מבינה אותה, סומכת עליה, רגועה, מעריכה אותה, משחררת אותה, חופשייה לעצמי, ממורכזת בענייני, נהנית ממה שיש כאן ועכשיו, חלום חיי כאן – הבת הנפלאה שלי.

מסע בחלום כדי לחזור לרגע הזה, ולגלות שוב ובכל פעם מחדש – שחלום חיי מתממש ממש כאן וברגע זה. לאיזה סיפור נעניק את הכוח לקחת אותנו לאיבוד מהרגע הזה? מחלום חיינו?

אם נדמה לי שהחלום הוא שם – אני באשליה, אני בסבל כי אני לא שם, לעולם לא אהייה שם, אני לא יכולה להיות ברגע זה שם. לכן לחשוב שכשאהייה שם החלום יתממש – זה סבל בהגדרה. גם כקו מנחה, ככיוון דרך – זה תסכול מובנה, כי לעולם לא אהייה שם. בכל רגע אני רק כאן, מה אני יודע עכשיו מי אהייה כשאגיע ל"שם", אם עדיין אותה תמונה שעכשיו אצלי תהייה רלוונטית שם אז?

מכאן ההיפוכים מתגלים מעצמם:

הבת שלי לא צריכה להיות יותר חברותית / הבת שלי צריכה להיות מה שנוח לה להיות – איך זה נכון? – כי זה מה שקורה, כך ההתנהלות הכי נכונה לה, היא מגבשת את עצמה בדרך שלה, למה לחשוב שהדרך שלי יותר טובה עבורה?

אני צריכה להיות יותר חברותית כלפי הבת שלי – אמת. אני שופטת אותה, דואגת לה, כופה עליה מחשבות שלי. צריכה לקבל אותה, להעריך אותה על מה שעושה, לפרגן לה, לחבק אותה, לשאול את עצתה ולא לכפות עליה, אולי להזמין אותה לצאת איתי קצת, מזמן לא עשינו זאת יחד.

אני צריכה להיות יותר חברותית כלפי עצמי – לצאת עם חברים שלי, למצוא חוג מתאים לבילוי, לשיחה, לעשות מה שנכון לי ולא להישאר בבית כדי לא להשאיר את הבת לבד, לצאת מהביזנס שלה ולהראות לה דוגמה מה זה בעיני להיות חברותית לעצמי.

והנה חזרנו אל עצמנו, ברגע זה הבת משוחררת להיות עצמה, בדיוק כפי שהיא,
האמא שופעת אמון ואהבה אל הבת, בהתרגשות ושמחה לקראת העשייה שלה בכיוון שנכון לה.

לשנה החדשה -
שנשכיל ליהנות מכל רגע בחיינו כמימוש החלום
באהבה, שלווה, עשייה והגשמה מירבית.